אחד מסמלי העיר ג’נבה היא מזרקת המים באגם. מה היה המקור? מאיזה שנה היא פעילה ומה היא מסמלת?

בעקבות גידול משמעותי באוכלוסיית ג’נבה בתחילת המאה ה-19, גדלו הביקושים והשימושים במים, והעיר החליטה להקים מפעל הידראולי בלה קולוברניר.
משימתו היתה להפיץ את הכוח המניע של נהר הרון לבעלי המלאכה בג’נבה. כלומר להשתמש במשאבים הטבעיים.
בערב, כשהפסיקו את העבודה במכונות, התרחש לחץ יתר, ולא ניתן היה לחזות מתי בדיוק הוא יתרחש.
כך נולד הרעיון ליצור זרימה נוספת, עם שסתום בטיחות, שיאפשר שליטה בשחרור הלחץ.

היו כמה גלגולים למזרקה הזו, היא הגיעה לגבהים שונים במהלך השנים, עד שהתייצבה לגובה הנוכחי: כ-147 מטרים.

בהתחלה הפעילו את סילון המים בין מרץ לאוקטובר.
מאז 2003, המזרקה עובדת כל השנה, למעט בימי רוח חזקה, אז מפסיקים אותה.

סילון המים

 

קצת נתונים טכניים:

גובה ממוצע: 147 מטר
מהירות תפוקת מים: 200 קמ”ש
קצב הזרימה: 500 ליטר לשנייה
כוח התאורה הלילית: 9,000 וואט
מספר מקרנים: 12 עם מנורות הליד מתכת
מסת המים התלויה באוויר היא בערך 7 טון, ולטיפת מים לוקח 16 שניות כדי לצאת מהזרבוב ליפול חזרה לאגם.

המהנדס האחראי על הפרויקט (תכנון וביצוע) הוא אוסקר הרצוג.

במשך השנים, היו מספר תחרויות בעולם להגדלת גובה סילון המים. לא ניתן להגדיל את גובה סילון המים של ג’נבה, בגלל קרבתו לעיר.

מגיעים למזרקה דרך רציף גוסטב אדור. על הדרך, אפשר לעשות ביקור בגנים האנגליים שממול.
אני ממליצה ממש להתקרב אליה. היא נראית קצת שונה ממרחקים שונים, ה”תפאורה” האחורית (בתי המלון בגדה השניה) משתנים, וביום יפה יש קשת בתחילת המזרקה.

סילון המים

כתובת: Quai Gustave-Ador, 1207 Genève

 

זווית המעצבת:
כל אדריכל / מהנדס / מעצב שואף בסתר ליבו לתכנן משהו שיפרוץ גבולות ויטביע חותמו לעד. המזרקה הזו היא סמל לנגד העיניים כדי לחשוב איך לצאת מהקופסא ולתכנן דברים שייזכרו גם בדורות הבאים.

מדד יפעת:

 - לא להחמיץ


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *